"שתי הקבוצות הופכות לקבוצה אחת באופן טבעי"
היוזמה הזו החלה לפני כשנתיים. המטרה המוצהרת היא לקרב בין יהודים לערבים באמצעות הכדורגל. מאז מתרחש המפגש הזה בין התלמידים היהודים והערבים שלומדים לשתף פעולה, להתעלם מגזענות ודעות קדומות, ובעיקר להכיר אחד את השני בלי מתווכים.
"המסקנה שלנו הייתה שלא מספיק להפגיש אותם בטורנירים שהם מתחרים אחד נגד השני", מסביר גבי הולצקר, מעמותת "שער שוויון", הפועלת בשיתוף עם "פותחים עתיד". "לכן אנחנו יוזמים טורניר בכל חודש, ולפניו שתי הקבוצות נפגשות לאימון משותף והופכות לקבוצה אחת באופן טבעי. כאן משחקים בלי הבדלי דת, גזע או לאום. המשחק הוא אותו משחק והחוקים הם אותם חוקים, והם מעריצים את אותם שחקנים ואת אותן קבוצות".
ובכל זאת, יש גם רגישויות.
"עד היום נאלצנו לבטל טורניר משותף רק פעם אחת", מספר הולצקר. "זה קרה יום אחרי הכרזת טראמפ על העברת השגרירות לירושלים, וכל מזרח העיר הייתה בשביתה אז ביטלנו. אבל מעבר לזה אין פוליטיקה במגרש, אלה שטויות של מבוגרים. ברור לנו שזה לא עניין טבעי – כשנפגשים בפעמים הראשונות יש חששות ויש קשיי תקשורת, אבל לא עובר הרבה זמן והקרח נשבר".
"המפגש הזה קשה לנו בגלל השפה", מסביר געיווי. "אנחנו לא פוגשים יהודים מחוץ לשכונה שלנו, זו ההזדמנות היחידה שלנו לראות אותם ולדבר". ואבו נאב מוסיף: "זו גם ההזדמנות היחידה שלנו לשחק על מגרש טוב, כי אצלנו המגרשים לא טובים".
מי שמלווה את שניהם כמנטורית במסגרת "פותחים עתיד" של הסוכנות היהודית היא פאטמה שאהדן, שבנחישות ועבודה קשה הצליחה לגבש חברויות ביו הילדים ולעזור להם לשפר את הישגיהם בלימודים. "זה לא ייאמן שאנחנו נמצאים רק חמש דקות מבית הספר שלנו בצור באהר, וכמה זה עולם אחר לגמרי", היא אומרת. "לפחות בגילים האלה אין עדיין דעות קדומות או מחשבות פוליטיות, אז אפשר להפגיש אותם עם ילדים אחרים, לתת להם לנשום קצת אוויר ולראות עולם אחר. זאת אווירה אחרת, שונה לחלוטין מהעוני שבו הם גרים".
מה נותן להם הפרויקט של "פותחים עתיד"?
"זה משנה חיים עבורם", אומרת מיד שאהדן. "יש להם סוף-סוף את החופש לחלום. אנחנו היחידים שמאמינים בהם ומקשיבים להם, דואגים לעשות הכול כדי שישיגו את המטרות שלהם. כשאני מסתכלת על כל הילדים שרצים כאן על המגרש, אני נזכרת איפה הם היו בתחילת הדרך ואיפה הם נמצאים עכשיו".
