יפית אלבוים בת ה-28 חוותה משבר זהות לפני כחצי שנה: היא הייתה חייבת לעצמה תשובה – האם היא יותר בריטית מישראלית, או יותר ישראלית מבריטית? השאלה הזאת סמנטית לכאורה, אבל ככל שמתעמקים בה מבינים עד כמה היא מהותית – בעיקר עבורה.

כדי לענות על שאלת הזהות של אלבוים צריך לחזור במכונת זמן לשנות ה-80 בחיפה. "ההורים שלי הכירו שם בזמן שאבא שלי ניהל מפעלי גומי והתעסק בנדל"ן. הם עברו ללונדון ושם נולדתי", היא מספרת. "למדתי בבתי-ספר יהודיים ואת העברית למדתי בבית והרגשתי תמיד קצת בריטית וקצת ישראלית. אחרי שאבא שלי נפטר, כשהייתי בת 10, הגעתי לשלושה חודשים בישראל, אבל מעבר לזה ולכמה חופשות קצרות בארץ – את רוב זמני ביליתי באנגליה".

אחרי שסיימה את לימודיה באוניברסיטה (תיאולוגיה) החלה לעבוד עם ילדים בגן ישראלי בלונדון "שם לימדתי את הילדים גם עברית וגם אנגלית". במקביל היא פיתחה עם חברה תוכנה ללימוד מוזיקה קלאסית לילדי הגיל הרך שזכתה לפופולריות. למרות ההצלחה, לפני כחצי שנה החלו מחשבות על עלייה להציף את אלבוים. "רציתי שינוי בחיים", היא אומרת. "אני מאוהבת בלונדון מכל הלב, אבל משהו משך אותי לישראל, בעיקר בשמחת החיים של הישראלים". היא הדליקה את המחשב, ובהחלטה ספונטנית החליטה לעזוב את כל מה שהכירה: "אימא שלי נכנסה לסלון, שאלה מה אני עושה ואמרתי לה שנרשמתי לעלות לישראל באתר של הסוכנות היהודית. תוך חודשיים כבר הייתי על המטוס לישראל".

בינתיים היא בארץ כמעט חודש, תופסת מיטה בדירת הסטודיו של בן-דודה ברמת גן, מחפשת דירה בתל-אביב ומתחילה עבודה חדשה כמנהלת משרד בחברת היי-טק.

מוכנה למבחן השוואתי? שנתחיל?
"בהחלט".

אני מאוהבת בלונדון מכל הלב, אבל משהו משך אותי לישראל, בעיקר בשמחת החיים של הישראלים

ישראל או אנגליה?
"ישראל - זה המקום שאני מרגישה בו בבית. אימא שלי התפללה לאלוהים שאני אצא בריטית ויצאתי בסוף לגמרי ישראלית, אז כנראה שהמקום שלי כאן. במשך רוב חיי לונדון הייתה הבית האהוב ומשם מרבית הזיכרונות שלי. הכרתי שם הרבה חברים ותמיד אהבתי להתנהג כמו תיירת בלונדון, למצוא כל תירוץ אפשרי להסתובב ברחובות שלה, אבל יש לי בישראל משפחה, אני אוהבת את השפה ואני מבינה את המנטליות. מה שכן הפתיע אותי זה עניין הדירה. בלונדון אין כאלה קרבות על כל חדר כמו בתל-אביב. כשהתחלתי לחפש דירה הייתי בשוק".

שווארמה או פיש אנד צ'יפס?
"אני בוחרת בשווארמה – אין על האוכל הישראלי. למרות שזאת שאלה ממש קשה! בשלושת הימים האחרונים אכלתי לפחות 4 פעמים שווארמה במקומות שונים בישראל, ואני מאוד אוהבת שווארמה ופלאפל, אלה מאכלים נהדרים. מצד שני, אני גם מאוד אוהבת פיש אנד צ'יפס. ידעת שהיהודים הם אלה שהביאו אותו לאנגליה מספרד? הכול זה יהודים בסוף, גם הפלאפל וגם הפיש. אימא שלי הייתה מבשלת בבית אוכל ישראלי. גדלתי על שניצלים, עוף עם אפונה וגזר, חומוס וצ'יפס".

הייד פארק או פארק הירקון?
"פארק הירקון, למרות שהוא קטן בהרבה ואין בו סנאים שמסתובבים בין הרגליים. זה לא שאני לא אוהבת את הייד-פארק. הוא עצום בגודלו ובכל פעם שהגעתי אליו גיליתי נקודה חדשה. הייתה לי שם נקודה מיוחדת שאהבתי במיוחד וערכתי בה פיקניקים קטנים עם סנדוויצ'ים שקניתי במקס-אנד-ספרנסר. מצד שני, הספקתי לרכוב בפארק הירקון על אופניים, וזה משהו שבכל השנים בלונדון לא עשיתי שם. זאת הייתה חוויה נהדרת".

תחבורה ציבורית בלונדון או בתל-אביב?
"לונדון, אין אפילו שאלה. הנוחות המדהימה הזאת שאתה יכול להגיע מכל נקודה לכל נקודה בדקות, בקלות ולדעת שהרכבת תמיד תגיע בשעה שכתובה בשלט – זה משהו שאי אפשר לקחת מאנגליה. אני גם מתגעגעת לאוטובוסים האדומים הכפולים. היתרון בישראל הוא שיש כאן מזגנים באוטובוסים, מה שלא תמצא באנגליה. אבל בסופו של דבר, מאוד נוח להסתובב בלונדון בלי רכב, מה שלא תמיד אפשר להגיד על ישראל".

היום הכי חם באוגוסט בתל-אביב, או היום הכי קר בפברואר בלונדון?
"החום של תל-אביב מנצח בנקודות. בשבילנו, הבריטים-היהודים, מזג האוויר הקר בבריטניה הוא זרז לא קטן לעלייה. בישראל יש שמש רוב השנה, וגם כשיש סערה זה כמו יום חורפי רגיל באנגליה. אם יש בתל-אביב יום שמש חם, אתה תמיד יכול ללכת לים ולהתקרר או להצטנן במזגן שיש בכל מקום. בלונדון אם יש יום חורף קר במיוחד אף אחד לא יוצא החוצה. וגם בישראל אני יכולה בקיץ לתפוס קצת צבע ולהראות סימני חיים".

הפאבים בישראל או הפאבים באנגליה?
"אני בוחרת בפאבים של ישראל. יש בהם הרבה יותר חיים, ובארץ יציאה לפאב נחשבת לבילוי לילי. באנגליה זה נהיה מגעיל כי אנשים הולכים לשתות אחרי העבודה וזה בילוי של אנשים מבוגרים. לא כיף לראות בני 50 שיכורים ברחובות לפני שהשמש שקעה. ב-23:00 בלילה סוגרים שם הכול, ופה חיי הלילה רק מתחילים בשעה הזאת. בלונדון אני הולכת עם חברות ב-21:00 לשתות כוס יין וב-22:30 כבר הפעמון מצלצל שנתחיל לארוז את הדברים שלנו".

האופנה הישראלית או האופנה הבריטית?
"ברור שהבריטית! אני מצטערת מאוד, אבל אין כאן אפילו צל של ספק. בשנים האחרונות האופנה הישראלית עוד איכשהו השתפרה קצת, אבל לפעמים אני חושבת לעצמי שאנשים כאן פשוט לא יודעים איך להתלבש. בלונדון אהובתי אפשר למצוא המון חנויות בגדים עם כל אופנה אפשרית – ותמיד זה יהיה הכי מעודכן והכי שיקי וטרנדי. אתה יכול לשאוב גם המון השראה מהתושבים המקומיים הצעירים, שיודעים להתלבש פשוט מעולה. לפני שעליתי לישראל דחסתי למזוודות כמה שיותר דברים ועצרתי רק במגבלת המשקל של המטוס. אבל זה בסדר, החברים שלי מגיעים לכאן מלונדון כל קיץ וכל אחד מהם מביא לי מהבית בגד אחר".

קמדן מרקט או שוק הכרמל?
"שוק הכרמל, ברור. יש בו אווירה מיוחדת ואותנטית של שוק – אני אוהבת את הבלגן הזה. קמדן נהרס לגמרי בשנים האחרונות ואין בו שום ייחוד. השוק הפך לאזור מסחרי בלי נשמה. לא שמרו על האופי ההיסטורי של קמדן ולמרות שהוא נקי ויפה יותר, הוא לא כיף כמו שוק בישראל".

הגברים הישראלים או הגברים הבריטים?
"בחורים ישראלים – אפילו בלי לחשוב אלפית שנייה. לפעמים אני מרגישה יותר מדי ישראלית לבריטים, וזה מאוד קשה לאנגלים לאכול אותי לפעמים. אני יכולה להיות ממש דוגרי ולהגיד דברים ישירים. לבחורים הבריטים זה יותר מדי. אני מאוד רוצה למצוא בן זוג יהודי ובלונדון זה לא כזה פשוט. בישראל אגב הבחורים חושבים שאני יותר מדי מנומסת, כי אני אומרת סליחה גם כשאנשים נתקעים בי".

ספייס גירלז או נינט טייב?
"ברור שספייס גירלז, הגזמת. גם יותר מחוה אלברשטיין ומשלמה ארצי ומשינה וכל שם אחר שתגיד של מוזיקה ישראלית. אני מאוד אוהבת סטנד-אפ ישראלי, גם ראיתי קצת טלוויזיה ישראלית כשגרתי בלונדון אבל במוזיקה הבריטים עוקפים את הישראלים בגדול. אבל לא הלכתי לאיחוד האחרון של הלהקה כי זה לא שווה בלי ויקטוריה בקהאם".

לגור בקהילה יהודית או במדינת היהודים?
"החלטתי לעבור לפה, אז אני חושבת שנתתי את התשובה הכי ברורה שיש".