הסיקור התקשורתי סביב הפיגוע עסק הרבה באלון ובאמו ניצה. אבל אני רוצה לספר לכם על סבתא של אלון ושלי. סבתא טוראן עלתה לישראל מאיראן בגיל 18 ביחד עם סבי המנוח ועם אבי התינוק. השנה הייתה 1949 והם עזבו מאחור את כל רכושם מבלי להביט אחורה והגיעו חסרי כל למעברה שבנתה הסוכנות היהודית. סבתא מספרת שאת ההחלטה לעלות ארצה קיבל סבי הציוני לבד עבור משפחתו ואמר בנחישות שאחרי 2000 שנה עם ישראל חי ואנחנו עולים!
במרוצת השנים הפכה סבתי לאם ל 12 ילדים, סבתא ל 50 נכדים והמון נינים בלי עין הרע. כיום, בת 84, ולמרות שאינה יודעת קרוא וכתוב, היא האישה החזקה, האמיצה והחכמה ביותר שאני מכירה. וביום ראשון הזה היא תקבור את נכדה אלון.
לסבתא יש כינויים להרבה מנכדיה ואלון כונה "הדוגמן" בשל יופיו ולבו הרחב. משפחתנו חזקה ואנו מקבלים את כוחנו מסבתא. אנחנו כאן כדי לשמור את זכרו של אלון ולחזק את הוריו ואחיו, למרות שכולנו יודעים שהפצע לעולם לא יחלים ושהמסע עוד ארוך. אבל אנחנו כאן כדי להישאר. וכפי שסבתי צטטה את סבי המנוח: עם ישראל חי.
יהי זכרו ברוך.
