ערן שביט, מי שמוביל את הקייטנה מטעם חברת "מובילי הוורדים" שנבחרה במכרז, הוביל את הקייטנה בשנים האחרונות, סיפר: "זו קייטנה כיפית שכוללת טיולים במקומות ממוזגים מחד וטיולי רגלי קצרים כפעילות אטרקטיבית. השנה, בנוסף לילדים שבדרך כלל מגיעים לקייטנה, הגיעו ילדים מהפזורה הבדואית בנגב, וצריך לומר שהילדים שמגיעים לקייטנה מבקרים באתרים שספק אם היו מגיעים אליה בחיי היומיום בשל המתח ששורר ביישובי עוטף עזה וסיבות אחרות". "אני מלווה את הקייטנה שנים מספר ואני מאושר לראות את הילדים שמחים בחוויה שניתנת להם לאחר מה שהם עברו".
הנהנים, הילדים והוריהם, לא מפסיקים להודות על ההזדמנות לצאת להפוגה מן הטילים. כנרת פלאח, אמא לארבעה ילדים, שמתגוררת באשקלון, עברה עם משפחתה לקריית מלאכי כדי שהירי מרצועת עזה יטריד פחות את ילדיה, שסובלים כל חייהם מן החרדות שנלוות לאזעקות. "בני אריאל עדיין חרד מאוד אבל אנו עושים מאמץ גדול להקל עליו ועל אחיו", סיפרה."אפילו נאלצנו להוציא אותו מבית ספר חרדי שלא היו בו כלים לטפל בו, ולהעבירו לבית ספר ממלכתי דתי והם קיבלו אותו באהבה גדולה".
"יש ימים שהמורה הייתה מתקשרת ומספרת שהוא לועס שלושה עפרונות בגלל לחץ והיינו חסרי אונים ואני ובעלי עשינו ועושים הכל להקל עליו בכל דרך אפשרית".
דניאלה ביטון (11.5) מאשקלון זוכרת את הריצה שלה ושל אחיה, לפני כמה שנים, בעת שהאזעקה נשמעה. טיל עמד ליפול. "אני זוכרת שהייתה אזעקה והתחבאנו מתחת לבניין ואז אחי החל לפחד כל פעם שנשמעה אזעקה", סיפרה.
"אין לי מילים להודות לסוכנות היהודית ולקרן לנפגעי טרור על ההשקעה העצומה והמחשבה המעמיקה וכמובן מהיחס החם וממה שהילדים מקבלים בקייטנה לילדים נפגעי טרור", סיפרה האם.
"יש כאלה שאומרים 'תודה רבה' כהוקרת תודה ואני, שילדי הם מן הנהנים מהקייטנה של הקרן לנפגעי טרור, חושבת שלהגיד תודה הוא מעט מדי על מפעל מדהים שכזה", אמרה צבי טקייה, אמם של דביר ונווה טקייה, בני ה 16, שזו השנה החמישית משתתפים בקייטנות של הקרן לנפגעי טרור. התאומים, תושבי אשקלון, הם נפגעי טרור מאז מבצע "עופרת יצוקה".
"אם לא הקייטנה, הילדים שלנו והילדים האחרים לא היו מגיעים לאתרים שהקייטנה מביאה אותם אליהם. מי היה חושב להגיע למשל למוזיאון לטבע בתל אביב מעוטף עזה? רק עלות הכרטיס, והנסיעה. לא לכל משפחה יש את הסכומים האלה. שלא לדבר על הפחד של המשפחות לצאת מן הבית בגלל הטילים".
