המלון בבודפשט הפך בימים האחרונים לביתם הזמני של עשרות זכאי עלייה, שנמלטו מהמלחמה באוקראינה. על פי הערכות של גורמים מקומיים, כ-150 אלף פליטים מאוקראינה הגיעו אל העיר מאז פרוץ הקרבות, ואלפים ממשיכים לזרום אליה מדי יום. כ-400 זכאי עלייה משוכנים במלון שבו אנו נמצאים ובשני מלונות נוספים ששכרה הסוכנות היהודית, כשהצפי שגם המספר הזה יעלה בימים הקרובים. בסוכנות נערכים לכך עם אפשרות לשכור חדרים נוספים במלונות בעיר ככל שיידרשו.

בתוך הבלבול והכאוס, ישנם גם חששות של הפליטים לקראת העתיד לבוא. חלקם ביקרו בישראל בעבר ולאחרים קרובים במדינה, אבל הם דואגים שלא יוכלו ללמוד את השפה ולהתפרנס. "התחלה של חיים חדשים לא תהיה קלה, אבל בישראל כל כך מחכים לכם, ורוצים לחבק את כולכם", אומרת להם אהרונוביץ. היא מוסיפה כי בישראל חיים כיום כ-1.2 מיליון ישראלים ממדינות חבר המים לשעבר, שיוכלו לסייע להם בקליטה. במקביל, המדינה נערכת אף היא לגל העלייה הקרוב, עם סלי קליטה לעולים ולינה במלון למשך חודש בחינם. וכמובן, גם החברה הישראלית עצמה מחכה ומעוניינת לעזור לעולים החדשים לפתוח פרק חדש בחייהם.

אמירה אהרונוביץ במפגש עם הפליטים האוקראינים בורשה

אהרנוביץ סיירה ביום ראשון בוורשה ובשני בבודפשט. היא פיקחה מקרוב אחר הטיפול בזכאי העלייה, ודאגה להרגיע ולספק תשובות לכל שאלה או דאגה שמתעוררות. "אנחנו נטפל בהליכי ויזת העלייה מוקדם ככל האפשר, ונוציא אתכם בטיסות ברגע שיתאפשר", היא אומרת לקבוצה של זכאי עלייה במלון, "אבל עכשיו אתם מוגנים ויש לכם מה לאכול ואיפה לישון".

"זה העם שלי אז החלטתי לעזור"

בבוקר יום שני קמה בבודפשט, סמוך לתחנת הרכבת המערבי (Nyugati), עמדת מידע של הסוכנות היהודית. הפליטים שמגיעים אליה זוכים לסיוע במציאת מקום לינה, וזכאי העלייה מופנים לאנשי קשר שיטפלו בתהליך ההגעה לישראל. את משמרת הבוקר הראשונה מאיישים ולרי קפלון (18) ואיליה קלוז׳ני (25), אוקראינים שיצאו לפני המלחמה לסמינר של הסוכנות בבודפשט בנושא הקהילות היהודיות. בעודם חוגגים במסיבה את היום האחרון של הסמינר, הגיעה ההודעה שפרצה מלחמה והם נותרו תקועים בעיר – מנותקים ממשפחתם וללא יכולת לשוב הביתה.

תחנת המידע לפליטי אוקראינה בבודפשט

"ראיתי שאנשים עוזבים הכל, וזה העם שלי אז החלטתי לעזור להם. זה נראה לי מובן מאליו", מספר קלוז׳ני לאהרונוביץ. קפלון סיפרה שאביה גויס למלחמה ואמה מנסה להימלט ולהצטרף אליה. "זה מדהים", היא אומרת, "אחד הנושאים שבהם עסקנו בסמינר היה ערבות הדדית בין היהודים, ומיד עם סיומו מצאתי את עצמי מממשת את זה בשטח".

את משמרת הצהריים מאייש רפאל זכארין (20), אף הוא משתתף בסמינר שנתקע בעיר. הוא ממתין לאימו שמנסה להימלט מאוקראינה ולהיפגש אתו בבודפשט. הוא לא מסוגל עדיין לחשוב על העתיד, הדבר היחיד שהוא מרוכז בו להתאחד עם אימו ולוודא שהיא בסדר. חברו למשמרת הוא רובין, יהודי ממוצא הונגרי שמתגורר בעיר, והתנדב מיד כשבבית ספרה של בתו ביקשו מחברי הקהילה להתנדב ולסייע.

בערב פגשה אהרונוביץ את חבריהם של המתנדבים, חבורת צעירים ממוצא רוסי ואוקראיני ששותפה לגורל של אי היכולת לשוב הביתה. היא שומעת מהם על הקשיים של הוריהם בהימלטות מהמלחמה, והעניין באפשרות ההגעה לישראל. היא הבטיחה להם שהסוכנות תסייע לכל מי שתוכל, כדי למצוא מחסה במדינות השכנות. לצעירים שמעוניינים בכך היא מציעה לעשות עליה לארץ, או להשתתף ללא עלות בתוכנית "מסע", ובמסגרתה לגור בישראל במשך חודשיים עד שנה, ובזמן הזה להחליט אם ירצו להישאר כעולים.

"אנחנו מצילים כאן חיים ממש בכל דקה"

בין המפגשים עם המתנדבים והפליטים בעמדת המידע של הסוכנות, פגשה אהרונוביץ בצהריים את אנדראס הייזלר, ראש הקונגרס היהודי בהונגריה.

השניים דנו במצב החירום שנוצר מאז המלחמה. "הממשלה בהונגריה פתחה את הגבולות מיד עם פרוץ המלחמה, גם למי שאין מסמכים", סיפר הייזלר. "היא סיפקה תחבורה ציבורית בחינם ממעברי הגבול אל העיר. העם ההונגרי, ובתוכו הקהילה היהודית הגדולה, שמחים לעזור לפליטים שברחו לכאן, אבל גם לאלה שלא הצליחו לעבור את הגבול וצריכים עזרה מבחוץ".

אהרונביץ ציינה בפני הייזר שהמטרה העיקרית של כל הארגונים היהודיים שמשתפים פעולה היא סיוע לפליטים להתחיל את חייהם מחדש, בין אם הם רוצים להיטמע בקהילה המקומית, ובין אם הם רוצים לעלות לישראל.

לפני החזרה לישראל, נפגשה אהרונוביץ גם עם עובדי הסוכנות בעיר, והתעדכנה בהליכי הנפקת ויזות העלייה לפליטים. אניטה צ'רי וסבינה מטטוב שמנהלות את התהליך בשיתוף הקונסוליה הישראלית, עדכנו אותה שהן מטפלות ב-15 בקשות מדי יום, והמספר רק הולך ומטפס. כל זה קורה בכיתת לימוד במרכז בית ישראל, שהפכה לקונסוליה ניידת.

רגע לפני השיחה עם הצוות, פגשה את גלינה (54), בתה קטרינה (32) ובנה מארק בן הארבעה חודשים. השלושה ברחו מחרקיב בזמן ההפצצות, התחבאו בבית כנסת והצליחו לצאת באמצעות אוטובוס חילוץ של הסוכנות היהודית. כעת הם מחזיקים בידיהם את הוויזה לישראל. "אני שמחה שיש לנו איפה לגור – בישראל. יש לנו משפחה שם, וסוף סוף נתאחד איתה", אמרה לה קטרינה.

"48 השעות האחרונות היו אינטנסיביות ואמוציונליות עבורי", סיכמה אהרונוביץ. "אנחנו במלחמה ואנחנו ממש מצילים חיים בכל דקה כאן. אני גאה בעשרות העובדים והשליחים של הסוכנות, שעובדים לילות כימים ומסכנים את חייהם בשביל להציל את אחינו ואחיותינו. פגשתי עשרות פליטים עם סיפורים קורעים לב, על יממות שעשו ברכבות צפופות וחנוקות, ונאלצו משם ללכת מרחקים ארוכים ברגל, לפעמים במזג אוויר קפוא ובחושך. זה מזכיר את הסיפורים הנוראים ממלחמת העולם השנייה. קשה להאמין שהאירועים האלה חוזרים על עצמם".

אהרונוביץ ציינה שהעבודה עוד רחוקה מסיום. "יש המון אתגרים לפנינו. אנחנו צריכים לשנות שיטות עבודה, ולהיערך לקלוט עוד פליטים רבים. עלינו לאתר את כל מי שאפשר ולסייע לו לצאת מאוקראינה, אבל כל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו".