אורן תומר, רכז תפעול בשותפות בית שאן-קליבלנד-עמק המעיינות וחבר קיבוץ מירב, לא ישכח כל חייו את הנס שחווה. תומר הוא נפגע הלם קרב ממבצע "צוק איתן" ב-2014; ואם לא די בכך, כמה חודשים לאחר זוועות הקרב בלעה בתו הקטנה גולה ופונתה לטיפול נמרץ כשחייה בסכנה ממשית. הילדה, בת חצי שנה בלבד, היתה תלויה בין חיים ומוות במשך חמישה ימים. "ואז הגיעה מנהלת השותפות מהפדרציה של קליבלנד, אילנית קליר, לבית החולים, כדי לחבק אותנו, לחזק אותנו", סיפר. " אורן ברץ, סגן נשיא הפדרציה, אמר לי: 'אמור לנו מה תרצה שנעשה על מנת לסייע להצלת חיי בתך ונעשה זאת באמצעות הקשרים שלנו בישראל. אנחנו נעשה הכל'".

כשאדם מקבל ברגע כל כך קשה טלפון כזה אתה לא יודע מה להגיד. זה הנס שלי ושלנו כמשפחה שזכינו לכזאת תמיכה

"הצלת הילדה, הפעילות של הצוות, הערבות ההדדית של אנשי השותפות ושל אנשי הסוכנות היהודית הם בבחינת נס, שהיה לו, ועדיין יש לו משמעות, וחלק גדול בחיינו", סיפר בהתרגשות. "ואני מתכוון לפעולה הן מצד הסוכנות ועובדיה והן מהשותפות. קיבלתי הודעות תמיכה בעוצמות אדירות, וזה נס שקשור לחיים שלנו, כמשפחה, שעברה טלטלה במבצע צוק איתן, ואז, בעודי עסוק בענייני הבלאגן שלי נפל עלינו האסון עם הילדה, וכולם, אבל כולם, פנו ותמכו וסייעו. וזה משהו שאינני יכול להסביר, כי אין מילים להסביר את מידת המעורבות והאהבה שזכינו לה".

"כשאני נזכר באשפוז שלה אני זוכר שהתפרקתי בחדר ההלם בבית חולים, אבל אנשים מסביבי לא אפשרו שזה יקרה. אנשים החזיקו אותי פיזית ונפשית והוצבו לידי משמרות של אנשים, ועד שלא יצאנו ממחלקת הטיפול נמרץ, לא פסקה התמיכה בנו כמשפחה ובי כאבא. היו אלה אנשים הן מהסוכנות היהודית והן מהשותפות, וכשאני אומר הקהילה של קליבלנד אני מתכוון שכל הקהילה הייתה שם עבורי ועבורנו. האינטנסיביות של ההודעות, הדאגה, היו מלאים. הפדרציה אמרה באמצעות בכיריה: אם יש בעיה נפעיל את הקשרים עם בית החולים "הדסה" ונעביר אותה לכל בית חולים שיוכל להציל את חייה". לשמחת כל המעורבים, הילדה ביצעה החלמה מלאה.

קשר הדוק, מעבר לפרויקטים

תומר החל לעבוד כנאמן של תוכנית "פותחים עתיד" בסוכנות היהודית בנובמבר 2006; שנה לאחר מכן השתתף במשלחת נאמנים שטסה לקהילה בקליבלנד. "באותו ביקור הבנתי מה זו קהילה יהודית. פתאום, לאחר שאתה נחשף למשפחה נוספת, אתה מבין ששותפות זו עוד משפחה שקיבלת. באותו ביקור, שהיתי במשך שבועיים אצל משפחה יהודית בקליבלנד, שעד היום הם סבא וסבתא שניים של חמשת הילדים שלנו. זו הרמה של הקשר שלנו".

תומר סיפר שגויס תומר למילואים ושירת בצנחנים בקרבת גדר רצועת עזה עוד לפני צוק איתן. בכל לילה עלו מולו חברי הקהילה מקליבלנד, לראות שהוא בסדר. "לאחר שמבצע צוק איתן הסתיים התברר שאני סובל מפוסט טראומה. ומאז, מרגע האבחון, אנשי הקהילה נכנסו לתמונה, כיון שהם ידעו איפה אני נמצא והם דאגו מאוד", סיפר. "מאז ועד היום, הם לא מפסיקים לדאוג, וזה משהו שממשיך".

"אחרי צוק איתן נכנסה לתפקיד מנהלת השותפות, דורית נתן-לביא, מנהלת שקיבלה אותי כ"ירושה" ועדיין, למרות כל הקשיים הכרוכים בהיותי הלום קרב, היא ממשיכה לעודד אותי ולתמוך בי ברגעים הקשים. ואין זה מובן מאליו".

הקשר בין קהילת קליבלנד וישראל הדוק ודו-צדדי: תומר סיפר שלאחרונה ביקשו בפדרציה לארח בבית שאן מישהו שהחל בפעילות לפני 23 שנה ומיד התקבלה הודעה שאין שום בעיה. "כמה מהאנשים בבית שאן אמרו: האדם מקליבלנד מוזמן לבית שלנו, כאחד מבני המשפחה. יש משהו בקשר הזה שאי אפשר להסבירו. מי שחווה את מה שהקשר הזה מביא נדהם. וזה מעבר לפרויקטים המשותפים. זה הופך לקשר אישי שחוצה גבולות גיאוגרפיים ותרבותיים: התמיכה החום והחיבוק הם אמיתיים".

"יש לי המון חברים הלומי קרב שפוטרו מהעבודה, הם זרוקים לגמרי, לא יכולים לתפקד, ואיש איננו מתייחס אליהם" סיפר, "ואילו אני זכיתי שהסוכנות היהודית והקהילה תומכים בי. זה לא רק המנהלת והצוות אלא מעגלים יותר נרחבים ובהם אנשי קהילת פדרצית קליבלנד. לאחר כל מה שעברתי, אני ממשיך בתפקידי כרכז תפעול בשותפות, חבר קיבוץ, אב לחמישה ילדים ומבין היטב ש'כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן' זו לא רק שורה בשיר".