02 מאי לזכרם של החיילים הבודדים שנפלו במערכות ישראל
סמ"ר ג'ורדן בן סימון ז"ל
ביום חם ביולי 2014, בין מטחי הרקטות של חמאס שנורו ללא הרף, התכנסו 5,000 איש בבית העלמין הצבאי באשקלון להלווייתו של סמל ראשון ג'ורדן בן סימון. רובם לא הכירו אותו ולא שמעו את שמו לפני שנודע שנהרג, אך סיפורו של החייל הבודד שעלה ארצה לבדו ונפל בקרב, נגע לליבם. ג'ורדן עלה לישראל בשנת 2008, כשהיה בן 16, מהעיר ליון שבצרפת במסגרת תוכנית נעל"ה (נוער עולה לפני הורים) ולמד בכפר הנוער בן שמן. לאחר התיכון הצטרף למחזור הראשון של המכינה הקדם-צבאית "אחד משלנו" בבית ינאי וב-2012 התגייס ושירת כלוחם ביחידת אגוז של חטיבת גולני.
ב-20.7.2014, שנתיים בדיוק לאחר שהתגייס לצה"ל, נפל ג'ורדן בהיתקלות עם מחבלים במהלך מבצע "צוק איתן". בן 22 היה בנופלו. על מצבת קברו בבית העלמין הצבאי באשקלון כתבו משפחתו ואוהביו: "כולנו אוהבים אותך, ג'וגו'". יהי זכרו ברוך.
סמלת, ג'ולי (שרה) ויינר ז"ל
ג'ולי ויינר אהבה את הטבע, אהבה אנשים, אהבה את החיים. היא הלכה באופן קבוע לתיאטרון ולקולנוע, רקדה ריקודי עם והייתה מלאת שמחת חיים. ג'ולי, שנולדה בירושלים, עברה עם משפחתה בגיל 9 לעיר נאנט בצרפת ולאחר התיכון החליטה לחזור לארץ לבדה ולהתגייס לצה"ל, לפני שתחל את לימודיה באוניברסיטה. היא החלה ללמוד עברית באולפן מרכז הקליטה "כלנית" באשקלון, וגם כאן, בארץ, רכשה חברים רבים ואף חידשה את הקשר עם חברי ילדותה מירושלים. בתום לימודי האולפן עברה ג'ולי לירושלים ועבדה במלון "שערי ירושלים" עד לתחילת שירותה הצבאי.
בחודש אפריל בשנת 2000, התגייסה ג'ולי לצה"ל. תחילה לא רצו לגייסה, בטענה שהיא מבוגרת מדי ולא דוברת עברית, אך ג'ולי התעקשה והצליחה. היא שירתה כסמלת מבצעים בחיל האוויר. סא"ל אמיר, מפקדה, סיפר עליה: "ג'ולי שירתה ביחידתנו במשך תשעה חודשים. במהלך חודשים אלו הספקתי להכיר מעט מיכולותיה ומאופייה המיוחד. היא התגלתה כבעלת מצב רוח 'טוב תמידי', מחייכת המון ומשרה על סביבתה אווירה נעימה וקסומה". ג'ולי תיכננה לטפל בחיילים בודדים, נושא שהכירה היטב, מיד כשתסיים קורס קצינות.
ב-14.2.2001, בדרכה להתחיל את קורס הקצינות, נהרגה ג'ולי בפיגוע חבלני בצומת אזור. מחבל שנהג באוטובוס דרס את הממתינים בתחנת ההסעה, והרג שבעה חיילים ואזרחית אחת. בת 21 הייתה ג'ולי בנופלה. היא הובאה למנוחות בבית-העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים והותירה אחריה הורים, אחות ואח. בהלוויה כיבדו את זיכרה של ג'ולי ראש עיריית ירושלים, יו"ר הסוכנות היהודית, מפקדים בחיל-האוויר, נציג שגרירות צרפת, חברים ואנשים רבים שהתרגשו מאוד מסיפור חייה. הרמטכ"ל, רא"ל שאול מופז, כתב למשפחה: "ג'ולי הפגינה מוטיבציה רבה ויוזמה אין קץ. נחישותה להצליח בכל אשר עשתה וחיוכה הכובש, הפכוה אהובה ואהודה בקרב החיילים ומפקדי היחידה. מעשה מתועב של בן עוולה לקח אותה מעימנו, אולם זכר דמותה המיוחדת ייחרט בליבנו לעד."
יהי זכרה ברוך.
סמל מקס דונלד שטיינברג ז"ל
הפעם הראשונה בה ביקר מקס שטיינברג בישראל הייתה בגיל 23 במסגרת פרויקט תגלית, אליו יצא עם שני אחיו הצעירים, פייג' וג'ייק. הצעיר האמריקני מלוס אנג'לס, שלמד בתיכון לא יהודי בבוורלי הילס, אהב פוטבול, וכשסיים את הקולג' גילה אהבה חדשה – ישראל. הזמן הקצר שבילה כאן, ובייחוד הביקור בקברו של החייל הבודד מייקל לוין בהר הרצל, הביאו אותו, רק שישה חודשים לאחר מכן, לקבל את ההחלטה לעלות לארץ לבדו, ולהתגייס לצה"ל. וכך, בדצמבר 2012, אחרי שנלחם על גיוסו לצבא, החל מקס לשרת כלוחם בגולני.
זמן קצר לאחר תחילת מבצע "צוק איתן" ביולי 2014, נפצע מקס, אך התעקש לחזור לשדה הקרב ולהילחם לצד חבריו. ב-20.7.2014, נפל מקס בקרב העקוב מדם בסג'עייה, בן 24 היה בנופלו.
אל בית העלמין הצבאי בהר הרצל הגיעו 30 אלף איש להשתתף בהלווייתו של החייל הבודד, שסיפור האהבה שלו עם ישראל היה עמוק כל כך וקצר כל כך.
יהי זכרו ברוך.
סמ"ר יהונתן סרגיי פוקס ולסיוק ז"ל
יהונתן לא היה חייב להיות שם, ברגע הפגיעה של הטיל. זמן קצר לפני כן הוא פינה את גופת מפקדו ביחידת אגוז, רס"ן בנג'י הילמן ז"ל, שנפל גם הוא בקרב במארון א-ראס, בראשיתה של מלחמת לבנון השנייה. יהונתן כבר הגיע מחוץ לשטח האש, אך החליט לחזור לשדה הקרב ולסייע בפינוי הנפגעים והנשק שנשאר מאחור ואז – נפגע מטיל חיזבאללה ונהרג במקום. על הגבורה ואומץ הלב שהפגין עד חירוף נפש, הוענק לו צל"ש מפקד האוגדה.
רק 6 שנים לפני כן, בשנת 2000, עלה יהונתן לבדו מאוקראינה במסגרת תוכנית נעל"ה. הוא התגורר בקיבוץ להב, שם אומץ על ידי משפחת גל והפך לחלק מהמשפחה. את המכתבים שקיבל עם החבילות ששלחו לו לצבא, שמר מכל משמר והם נמצאו לאחר מותו בדירה שבה התגורר. הנער הצעיר שעלה לארץ בלי לדעת עברית כלל, הפך לציוני נלהב ואף החליט לעברת את שמו מסרגיי ליהונתן. את שירותו הצבאי החל בסיירת מטכ"ל, אך לאחר שסיים את המסלול החליט לעבור לסיירת "אגוז". כשפרצה מלחמת לבנון השנייה, הייתה הפלוגה שלו בפעילות מבצעית בג'נין, אולם הם נקראו לעלות ללבנון. שם, ב-20.7.2006 נפל יהונתן, בן 21 היה בנופלו. הוא נקבר בחלקה הצבאית בבית העלמין בקיבוץ להב שכה אהב.
יהי זכרו ברוך.
טוראי נתנאל פיטרושקה ז"ל
יממה בלבד לפני הכרזת דוד בן גוריון על הקמת מדינת ישראל, נפל נתנאל פיטרושקה בקרב ההרואי על גוש עציון.
נתנאל, יליד פולין, היה בן 16 כשפרצה מלחמת העולם השנייה. משפחתו הועברה לגטו הסמוך לעיר אופטוב בה התגוררה ובמרץ 1941 נרצח אבי המשפחה, אריה לייב, בידי חייל נאצי. זמן קצר לאחר מכן נלקח נתנאל למחנה עבודה, אולם נמלט ממנו לאחר שדאג לאמו שנשארה מאחור, הוא נתפס והושב למחנה ממנו ברח. בזמן היעדרו מת אחיו באותו מחנה ובטעות נרשם במשרד שנתנאל מת, וכך נתקבל למחנה לא כבורח שהוחזר – שדינו מוות – אלא כעצור חדש. נתנאל נשא באומץ את התלאות והעינויים במחנה ואף עודד את העצורים האחרים ועזר להציל את חייהם. הוא הועבר ממחנה למחנה, עד שבמאי 1945 שוחרר בצ'כיה על ידי הצבא הרוסי.
החלטתו לעלות לארץ ישראל התעכבה כיוון שביקש לחזור לפולין, בתקווה קלושה למצוא שרידים ממשפחתו, אך משהתברר כי לא נותר איש, העפיל ארצה באוגוסט 1946 באוניה "כ"ג יורדי הסירה". כשהגיעה לאזור קפריסין נתגלתה הספינה על ידי מטוס סיור בריטי, שהשתלט על הספינה וגרר אותה לנמל חיפה. משם הובלו למחנות הגירוש בקפריסין. אחרי חודשים מספר הורשה נתנאל לעלות לישראל, אך כאן נעצר ונשלח למחנה המעצר בעתלית ולאחר שחרורו הגיע לכפר עציון. בתקופה זו, במשך זמן רב היה הגוש נתון במצור ערבי, ואספקה אליו הועברה רק בשיירות מאובטחות או מהאוויר. בחודשי ההגנה על הגוש פעל נתנאל בשמירה, בהגנה ובעבודות ביצור. ב-12 במאי 1948 תקפו חיילי הלגיון בכוח רב והצליחו להתקרב ולהתמקם בסמוך לכפר עציון. למחרת, ד' באייר תש"ח, 13.5.1948, תקף כוח ירדני משוריין את הכפר ותוך הפגזה עזה פרץ אליו. ערבים רבים מכפרי הסביבה הצטרפו לתקיפה, כבשו את היישוב והרסו אותו כליל. כמאה מלוחמי הכפר נפלו ביום זה, ונתנאל ביניהם.
נתנאל היה בן 24 בנפלו. גופות החללים נותרו בשטח ירדן ושרידיהם נאספו במבצע מיוחד על ידי הרבנות הצבאית בשנת 1949, כשנה מתום הקרב. הם הובאו למנוחת עולמים בקבר אחים גדול בהר הרצל בירושלים, בטקס ממלכתי שהתקיים ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949).
נתנאל היה אחד מחללי "נצר אחרון", ניצולי שואה שנותרו שריד אחרון ממשפחתם הגרעינית (הורים, אחים, אחיות, בנים ובנות), שחוו על בשרם את אימת השואה, עלו לארץ, לבשו מדים ונפלו במערכות ישראל. קבוצת פעילים נוהגת לעלות לקברו מדי שנה לקראת יום הזיכרון, לומר קדיש ולכבד את זכרו.
יהי זכרו ברוך.