שמחה, עצובה – ולא מפחדת
"אני שמחה שהגעתי לישראל כי החיים שלי השתנו לגמרי מהרגע שנחתי כאן ואני שמחה על כך שהסוכנות היהודית הביאה אותי ואת אבי ואחותי לישראל", סיפרה פנטנש, "אבל אני חשה בודדה כיון שאבי נמצא במרכז הקליטה ואנחנו, שתי הבנות כאן, ואין לנו משפחה בישראל. אני עצובה, כי אבי לבד. הוא הקדיש את החיים שלו עבורנו. אני הייתי בת שש כשאמא נפטרה, ואני זוכרת אותה ועצובה שהיא איננה כאן עמנו".
היא לא חוששת מאתגרי התוכנית של הטכניון, במסגרתה היא לומדת מתמטיקה, פיזיקה, ומקצועות נוספים: "זו תכנית שאינה קלה, אבל אוכל להתמודד עמה. אני יכולה לעשות את המסלול ולהצליח", אמרה. "החיים שלי אינם קלים. במקביל לחיים כתלמידה, אני אם לאחותי הקטנה ממני".
לילך, רכזת הקליטה באולפנת "סגולה", סיפרה: "חייבים לראות את פנטנש על מנת להבין מיד איזה ילדה מיוחדת היא. יש לה פנים חכמות שמשדרות רוך ואינטיליגנציה גבוהה".
האולפנה מחברת לחברה הישראלית
אולפנת "סגולה" מקבלת תלמידות מכיתה ז' ועד כיתה י"ב והיא חלק מרשת ישיבות בני עקיבא. הישיבה מנוהלת על ידי הגברת חזות והיא מאוכלסת ב-585 תלמידות ו- 25% מהן עולות חדשות שהפנימייה עבורן היא מרכז לקליטתן בישראל. "יש לנו כיתות של אולפן ויש לנו עולות שמשולבות בכיתות הרגילות לאחר שהן השלימו את הפערים של השפה והפערים האחרים. אלה שבכיתות אולפן חייבות לקבל ידע נוסף וברגע שרואים שילדה 'משופשפת' יותר מעבירים אותה לכיתה משולבת. יש אצלנו עולות מהרבה ארצות ובהן אתיופיה, בנות מנשה, צרפת, וקבוצה מארה"ב. אנחנו רואים בקליטת עליה ערך ממדרגה ראשונה, ואנו מקדישות שעות הדרכה פרטניות למי שזקוקה לכך, לווי צמוד מכל הבחינות, סיפרה חזות.
לדבריה, סדר היום של הבנות שם עמוס מאוד וכולל שעות פרונטליות, חוגים, הדרכות, והן יוצאות לסוף שבוע פעם בשבוע או פעם בשבועיים. "זה מאפשר לבנות להתקדם, כי הן זוכות להעשרה אחרי שעות הלימודים שלא יוכלו לקבל אילו היו לומדות בבית ספר רגיל; הן חוות קושי כיון שהן אינן חוזרות הביתה מדי יום. זו דרך שמצליחה להוביל אותן למסלול ההצלחה כי הן חייבות המון העשרה, הן חייבות ללמוד התנהלות כלכלית, הן זוכות בחוגי העשרה, ועוד פעילויות אחר הצהריים", הוסיפה. התוכנית הזו עומדת על 100% הצלחה בבחינות הבגרות בקרב העולות, ויש לא מעט מהן שיוצאות למכינות ומדרשות וחוזרות כמורות ומדריכות בפנימייה בעצמן.
