03 דצמ שואה, גניבת זהות ורעות: סיפורם המדהים של "ארנסט בכינסקי"
- Copy Link
שואה, גניבת זהות ורעות: סיפורם המדהים של "ארנסט בכינסקי"
בשנות החמישים קידם פקיד הסוכנות היהודית את פניו של עולה חדש בשם ארנסט בכינסקי, בלי לדעת שבארץ כבר ישנו ארנסט בכינסקי, ושהאדם שלפניו הוא בעצם כפיל בעל זהות גנובה.
יאיר לב, נכדו של ארנסט בכינסקי המקורי, ביקש לגלות את האמת, וביצע בדיקה מעמיקה בשיתוף הארכיון הציוני המרכזי בירושלים, שמחזיק בתיקי העלייה של כל העולים לארץ. ממצאיו הפכו לסרט "אתה מת רק פעמיים", שהוקרן בסינמטקים ברחבי הארץ והפתיע את הקהל בסיפור על חברות, אהבה, שואה ותקומה.
הסיפור החל במשרד עו"ד ישראלי שפנה לבית אמו של לב, והודיע לה שבת דודתה מאנגליה נפטרה והשאירה לה דירה ברובע יוקרתי בצפון לונדון. כשהגיעו האם ובנה לפגוש את הפרקליט שטיפל בירושה, הופתעו לגלות בידיו תעודה שמצביעה על כך שיש עוד אדם שנולד באותו יום, שעה ומקום בהם נולד סבו של לב – וגם לו קוראים ארנסט בכינסקי.
חסידת אומות עולם
לב יצא לחקור, וגילה שהכפיל הוא בעצם ראש הקהילה היהודית המנוח של העיר אינסברוק באוסטריה – ושכל חבריה, בהם ראש הקהילה המכהנת, לא ידעו על הכפילות. בכינסקי שלהם היה אדם אהוב ומוערך, שהוריש את כל רכושו לקהילה. אבל מדוע ראש הקהילה היהודית באינסברוק נוטל זהות של יהודי אחר? האם מדובר בגוי שנטל זהות של יהודי?
בעת המחקר המעמיק, שנשען על שלל מקורות והיסטוריונים וכלל את קילוף דמותו של הכפיל האוסטרי, הגיע לב למשפחתה של אשתו. להפתעתו הרבה, גילה שמדובר במשפחה שתמכה במפלגה הנאצית וכמה מבניה אף היו אנשי SAו-SS.
אחד מבני המשפחה חבר ללב, וסייע לו לגלות עוד חלקים בפאזל: מתברר שארנסט בכינסקי האוסטרי הוסתר במשך ארבע שנים על ידי מי שהפכה, לימים, לאשתו, בדירת מסתור בקרואטיה. שמו המקורי הוא עמנואל וילנר, פרט שנתגלה על ידי תחקירן והיסטוריון אוסטרי, ניקו הופינגר, ורק סיפור זה כשלעצמו היה מזכה את האישה כחסידת אומות העולם.
חברות חוצת גבולות
עם שובו של וילנר לאוסטריה החליף את שמו לבכינסקי, ולפי ממצאיו של לב – עשה זאת בתיאום עם סבו, ארנסט בכינסקי האמיתי, אם כי אין לכך הוכחה חד משמעית. מסתבר שהשניים הכירו כילדים שגדלו יחד בווינה, ונרקמה ביניהם חברות ששרדה את המלחמה ואת אימת השואה. איש מהם לא דיבר מעולם על חלוקת הזהות. הסרט "אתה מת רק פעמיים" עוסק בהישרדות, ברעות, ובאנושיות.
הבמאי יאיר לב הוא מן היוצרים הראשונים בישראל שהציב מצלמה מול הורים ניצולי השואה וביקש מהם לספר על החיים בפלנטה ההיא. סרטו "הוגו" (1989), סיפור הישרדותו של אביו, ו"הוגו 2" (2008), בחנו בצורה חדה את הזהות והטראומה של בני הדור השני. הסרט מפתיע ומטלטל ומומלץ לצפייה.