"אני עובדת בסוכנות היהודית, תומכת בעולים חדשים מאתיופיה ומדריכה אותם. היו לי שנים לא קלות בהתחלה, בהן הייתי צריכה ללמוד את השפה ולהתגבר על הגזענות שיש במדינה לצערי עד היום, אבל לשמחתי הצלחתי – התחתנתי בישראל, יש לי 5 ילדים ומצאתי את העבודה במרכז הקליטה לעולים חדשים. עלינו לישראל במסע ארוך דרך סודן. כשיצאנו לדרך, למסע של שישה ימים בלי אוכל ומים, לא היה לנו מושג איך נגיע בסופו של דבר – הייתה לנו תקווה שנגיע לארץ ישראל אבל אי-אפשר היה לדעת מה יקרה ואיבדנו לא-מעט אנשים בדרך. לילה אחד אמרו לנו שהגיע הזמן לעלות לישראל. פחדנו שהסודנים יתפסו אותנו ויהרגו אותנו אז עשינו את כל המסע בחושך. העלו אותנו למשאיות גדולות ויצאנו לנסיעה ארוכה מאוד עד שהגענו למטוס הישראלי שחיכה לנו באמצע השממה."
מה הזיכרון הכי משמעותי מיום העלייה שלך?
"אחרי הנחיתה לקחו אותנו לאשקלון והיינו בשוק שכולם לבנים. אחרי שלושה ימים עברנו לדירה בצפת ולא יצאנו מהבית במשך שלושה ימים. שמו לנו משהו לאכול. פחדנו לאכול, אפילו לא יצאנו לסלון, רק לשירותים ולמקלחת בקושי וישר חזרנו לחדר כי חשבנו שאנחנו נמצאים בבית של מישהו אחר. לא היה לנו נעים. עשינו הרבה שטויות בהתחלה כי לא הבנו. למשל נתנו לנו נעליים ובגדים אז סידרנו אותם במקרר כי חשבנו שזה ארון. האוכל היה ליד הנעליים".
מה את הכי אוהבת בישראל?
"אנחנו יהודים ומאז שנולדתי רק שמעתי על החלום לעלות לישראל. הקפדנו על החגים והשבתות ואני אוהבת מאוד את זה שבישראל אנחנו יכולים להמשיך ולקיים כאן את המצוות כי כולם יהודים ואכפת לאנשים אחד מהשני. אני אוהבת מאוד את העבודה שלי ואת היכולת לעזור לאנשים אחרים. הבת שלי הפכה לשליחה של הסוכנות היהודית ואני אוהבת את ההמשכיות. המקום האהוב עליי במדינה זה חיפה, יש בעיר חוף ים משגע ונוף נהדר ויערות גדולים שאפשר לטייל בהם. זאת עיר מדהימה. מעבר לזה אני מאוד אוהבת את השירות הישראלי, האנשים כאן מאוד שירותיים ואוהבים לעזור אחד לשני גם כשיש להם אינטרס וגם כשלא".
איך היו נראים חייך אם לא היית עולה לישראל?
"כשהייתי באתיופיה לא הספקתי לעבוד הרבה, חוץ מעזרה להורים בעסק המשפחתי. מתחילים ללמוד שם בגיל מאוחר, רק בגיל 10 נכנסתי בפעם הראשונה לבית-הספר ועזבתי את הלימודים באמצע כדי לעלות לישראל. היו למשפחה שלנו חיים טובים שם: משכורות טובות, משרות בחינוך, מעמד. אבל היה פחד גדול מאוד, כל הזמן. למדתי בבית ספר נוצרי ופחדתי שיקללו אותי שאני יהודייה, כילדה הלכתי ברחוב ופחדתי שיקללו אותי. אלה לא חיים".
