20 ינו היינו צריכים לנסוע עד אמריקה כדי לגלות כמה אנחנו דומים
- Copy Link
היינו צריכים לנסוע עד אמריקה כדי לגלות כמה אנחנו דומים
מה משותף לקצין צה"ל ששירת בעזה, ערבייה-מוסלמית מכפר בצפון, רופא מעפולה ומושבניקית חוזרת בתשובה? כולם יצאו למסע בין קהילות יהודיות בארה"ב כדי לספר לאמריקאים איך זה מרגיש לחיות בישראל
מלהקי תוכניות הריאליטי בישראל היו ודאי שמחים לשמוע שבנובמבר 2018 הסתובבה ברחבי ארה"ב מכונית עם ליהוק מעניין במיוחד: קצין צה״ל במילואים ששירת בעזה, ערבייה מוסלמית מהצפון, רופא מבית חולים בעפולה ומושבניקית חוזרת בתשובה שהיא גם מדריכת יוגה. הם עשו זאת במסגרת משלחת הסברה בין-דתית של הסוכנות היהודית, שיצאה מאזור עפולה והגלבוע לתשע קהילות יהודיות בארה"ב. מטרת המשלחת: לחשוף את הצדדים הפחות מוכרים של ישראל, ולהראות שהמדינה מורכבת מערבוב של אוכלוסיות ומאנשים עם מגוון זהויות – שיודעים לחיות זה לצד זה בחיי היומיום.
לאורך המסע ניהלו ארבעת חברי המשלחת ויכוחים פוליטיים, התמודדו עם דעות קדומות ונפגשו עם אלפי יהודים בערים אמריקניות שונות. הם השתתפו בפאנלים, ענו על שאלות – חלקן אישיות מאוד – וחשפו את המציאות הישראלית המורכבת והפחות מוכרת לאמריקאים.
"הגעתי לשדה התעופה עם החברים במשלחת", מספרת אמאני זועבי, תושבת הכפר טמרה בצפון. "דרך העיניים שלי הם חוו לראשונה בחייהם מה זה להיות ערבייה בנתב"ג. המאבטחים עצרו אותי בכניסה והתפלאו שאני מסתובבת לצד שלושה יהודים. הם ניסו להבין את הקשר בינינו ולאחר מכן עשו לי בדיקה מקיפה הרבה יותר. זה קרה שוב גם בדרך חזרה לישראל. לקחו אותי ואת אמיר לבדיקה מקיפה כדי להבין מה אני עושה עם קצין בצה"ל".
לא פשוט.
"נכון, אבל זה לא מוזר לי בכלל. האבסורד הוא שאני נוסעת למשלחת הסברה מטעם הסוכנות היהודית, כדי להראות את הפנים היפות ואת דו-הקיום בישראל, ובדרך צריכה לעבור את זה. למאבטחים לא אכפת שאני מייצגת את המדינה".
"פתאום הפכנו לחברות טובות"
זועבי (36), אימא לשני ילדים, מדריכת אמנות ומטפלת באמצעות בעלי חיים – מצאה את הנפש התאומה שלה באיילה כרמי (38) מרמת צבי. כרמי היא גם אימא לשניים, חוזרת בתשובה שגדלה במושב, מטפלת רגשית ומורה ליוגה במקצועה. במהלך המסע הן למדו להכיר אחת את השנייה בשיחות ארוכות ואינטימיות, ואת העולם אחת של השנייה.
"בעלי ואני לא מטיילים הרבה וכששמעתי על המשלחת הזאת חשבתי שיש כאן הזדמנות לשלב שליחות יחד עם טיול", מודה כרמי בחיוך. זועבי שמעה על המשלחת מתכנית אחרת שמפגישה בין ערביות ויהודיות: ״באחד הטיולים המשותפים מישהו הציע לי לנסות אז התראיינתי והתקבלתי״, היא מספרת. ״למדתי הרבה מאוד מאיילה. לפני שהכרתי אותה, כשראיתי יהודייה-דתייה ישר אמרתי שהיא שונאת ערבים, ובכלל לא חשבתי שהיא תקבל אותי ככה".
למרות שהן גרות במרחק של 10 דקות נסיעה זו מזו, הן היו צריכות לטוס לקצה השני של העולם כדי להבין עד כמה הן דומות. "יש בינינו דמיון פיזי בלבוש", אומרת כרמי. "לשתינו יש כיסוי ראש ואנחנו מתלבשות צנוע יחסית בלי מחשופים או חצאיות".
"אבל זה הרבה יותר מזה", מתערבת מיד זועבי ומניחה את ידה על כתפה של כרמי. "היה רגע מאוד מרגש שם, כששתינו היינו בחדר ועשינו כל אחת את האמונות שלה והבנתי כמה שאנחנו דומות. כל אחת והתפילה שהיא אומרת לפני המזון, השמירה על המסורת והאמונה הגדולה. בסופו של דבר יש בינינו הרבה יותר דברים שמחברים מאשר מרחיקים".
כרמי מסכימה: "אלמלא הנסיעה הזאת סביר להניח שלא היינו נפגשות מעולם. אני במושב שלי, היא בכפר שלה – כל אחת והחיים שלה. ופתאום שם, הפכנו להיות חברות טובות. היא השאירה ילדים בבית, אני השארתי ילדים בבית, היו לנו שיחות מאוד ארוכות שחיברו בינינו".
"הסוכנות היהודית רואה חשיבות רבה בהעברת המסר של דו-קיום בישראל לשאר העולם ומשקיעה משאבים רבים בתוכנית", מספר נווה יוגב, מנהל שותפויות בסוכנות היהודית. "אזור עפולה והגלבוע ייחודי כי 40% מהתושבים הם ערבים-ישראלים ו-50% מכוח העבודה בעפולה הם ערבים-ישראלים – זה מאפשר לנו להמחיש את המציאות בישראל בצורה טובה ומעניינת. חשוב לנו להראות ליהודים בעולם את הפנים היפות של ישראל גם מהבחינה הזאת".
יהודייה חוזרת בתשובה ומוסלמית, אלה לא בדיוק הפנים שרגילים לראות בכנסים של קהילות יהודיות בעולם.
"אני עוף מוזר, ללא ספק", אומרת כרמי בחיוך. "האנשים שפגשנו לא כל כך ידעו איך לאכול אותי, כי רוב הקהילות בארה״ב קונסרבטיביות או רפורמיות. שאלו אותי הרבה על הדתיות שלי, הם הופתעו לשמוע שיש בכלל פער גדול בישראל בין חילונים לחרדים. המונח 'חילוני' לא קיים שם. לקח להם זמן להבין מה זה אומר ולמה יהודים אחרים שגרים איתי במושב מתנגדים שאני אקיים חלק מהמצוות שלי".
זועבי: "סיפרתי שאני במקור מדבוריה, גרה בכפר שסביבו יש ישובים וקיבוצים יהודיים ויש לנו קשרים טובים מאוד אחד עם השני. את כל הקניות שלי ואת כל ענייני הבריאות אנחנו עושים בעפולה השכנה. אנחנו חיים ביחד ויש לנו דו-קיום נהדר. אף אחד לא מפחד מהשני".
לא היה לך מוזר בתור ערבייה-מוסלמית לנסוע מטעם "הסוכנות היהודית" דווקא?
"לא חשבתי פעמיים לפני שהסכמתי", אומרת זועבי בנחרצות. "אבא שלי, בן 85, אמר לי שאני צריכה ללכת ולשמוע, להכיר את היהודים באמריקה ולהרחיב אופקים, וגם להשמיע את עצמי ואת הקול שלנו. כשהיינו שם הצחיק אותי שמי שניסה להפריע למשלחת היו דווקא נערות יהודיות, תומכות BDS, שהתעקשו להגיד שישראל אחראית למצב בשטחים ושהבדיקות שעושים לפלסטינים לא בסדר".
מה ענית להן?
"במקרה הזה העדפתי לשתוק. המצב היה מתוח מדי ולא בשביל זה נסענו. צריך להבין שהיהודים באמריקה לא יודעים כלום על דו-הקיום שלנו בישראל".
למה הכוונה?
"הם חושבים שאני גרה מעבר לגבול ושהערבים בישראל הם פלסטינים שחיים תחת כיבוש. הם לא יודעים שהילדים שלי הולכים לחוגים ומנגנים בפסנתר יחד עם ילדים יהודים. הם לא יודעים שיש הפרדה בין פלסטינים לבין ערבים-ישראלים".