כשהייתה בת 16, בליינש זבדיה קיבלה הוראה חד משמעית מאביה, אדיס: תעלי לארץ ישראל, לבדך. ״אבל למה עכשיו? אתה לא יודע מה יקרה איתי שם״, אמרה לו בליינש בדאגה. אביה הבטיח לה שיהיה טוב, כי ״זו הארץ שלנו – מדינת היהודים״.

הכמיהה להגיע ארץ ישראל ולירושלים הייתה בדמה של משפחת זבדיה מאז ומתמיד. המילה הראשונה שבליינש למדה להגיד הייתה ירושלים: "זה היה עוד לפני שאמרתי 'אמא' ו'אבא'". אדיס היה קס-הקסים בכפר אמבובר שבו חיו, וניהל את התפילה בחג הסיגד, שנחגג מדי שנה, 50 יום אחרי יום כיפור. בחג מחדשים את הברית עם אלוהים, ומביעים תקווה להגיע לירושלים.

בליינש קיימה את מצוות אביה, עלתה לארץ, גרה בירושלים, סיימה שני תארים, הקימה משפחה, הפכה לשגרירת ישראל באתיופיה, חזרה לישראל וכיום עובדת במחלקת אפריקה במשרד החוץ.

״חגגנו את הסיגד במשך 2,500 שנה באתיופיה, הבאנו אותו איתנו ועכשיו ישראלים רבים חוגגים אותו כאן בטיילת ארמון הנציב״, מתגאה היום זבדיה. בסרטון מרגש לכבוד חג הסיגד, היא אומרת ״לא משנה בת מה יהיה, או בת כמה אהיה, תמיד ארצה לטפס על ההר ההוא באמבובר ולחגוג״. צפו בסיפור. עלייתה ובסיפורו של חג הסיגד.