"מה הסיפור שלך?" שאלנו את חיים צ'רלס הבר, רופא צעיר שעלה ארצה, והוא סיפר על מסלול חיים לא שגרתי ועשיר, כזה שלא נהוג לשמוע מאדם בן 28. הוא גדל באנגליה וסיים את לימודי הרפואה שלו בליברפול, כמה רחובות מרחוב פני ליין שהתפרסם בשיר האלמותי של הביטלס. ואולם, הבר קשר את גורלו בגורל ישראל, בצורה יוצאת דופן.

"נולדתי במנצ'סטר ולמדתי בתיכון 'קינג דיוויד'", סיפר. זה בית ספר ציוני עם הרבה תכניות על מדינת ישראל. למדתי בבית הספר עד גיל 17 ומשם הלכתי ללמוד שנה שלמה בישיבה חרדית בירושלים, ישיבת "אור שמח". אז הייתי דתי, והיום לא".

כששב לאנגליה, הלך ללמוד רפואה. "הייתי היחיד עם כיפה על הראש בשנה הראשונה", אמר "הייתי מעורב במה שקורה בליברפול, ובמקביל ללימודים למדתי שיעורי דת, והייתי חלק מהקהילה הדתית. הייתי אז אדם דתי מאוד מאוד רציני". הוא סיים את לימודיו ב-2014 וחזר למנצ'סטר לשנתיים של התמחות, במהלכן עבד גם במרכז טראומה בבית חולים ביוהנסבורג שבדר' אפריקה. לכאורה, חיכה לו מסלול של חיי נוחות. ואז הגיעה ההחלטה שהפתיעה גם אותו: לעלות לישראל.

"עברתי מסלול עלייה די פשוט דרך הסוכנות היהודית במנצ'סטר. השליח שטיפל בי היה איתן שדה. מה הוא עשה למעני? הציג אופציות. מאחר ורציתי לעלות לא הייתי צריך עזרה כלכלית וידעתי שאתגייס לצבא. השנתיים הראשונות היו מתוכננות. הציעו לי אופציות רבות. אם הייתי צריך משהו הייתי מקבל אבל לא הייתי זקוק למאום כי יש לי משפחה בארץ", אמר.

באוגוסט 2017 עלה ארצה והיה אמור להצטרף לאולפן שבבית ברודצקי בת"א. ואז גילה שיש דבר כזה, אולפן בקיבוץ: "התברר לי שמתגוררים בקיבוץ ועובדים ואמרתי שזה יותר כיף. וכך הלכתי לקיבוץ אולפן. הציעו לי לצאת לקיבוץ רמת יוחנן ובסוף הגעתי לקיבוץ מעגן מיכאל". ההצטרפות הובילה אותו למסלול חדש בחיים, לאחד ממרכזי הצעירים של היחידה לעליה קליטה ומשימות מיוחדות בסוכנות היהודית.

"היה מעניין, הגעתי כרופא, מבוגר בארבע שנים מן התלמידים האחרים. רוב התלמידים היו צעירים שממוצע הגיל שלהם היה 23 ואני הייתי בן 27. הייתי רופא והוצבתי במטבח". איך קרה שבחר הצעיר לעזוב את חייו בגולה ולהגיע ארצה? מה גרם לו להתחבר לכאן בצורה משמעותית?

"האנשים באנגליה קצת אפורים", הסביר. "אם הייתי רוצה להישאר במנצ'סטר הכל היה קל ונוח. סבבה. היה לי מסלול קבוע מראש: כל יום מגיע לבית חולים, עובד חמישים שעות בשבוע ולא 'מיליון' שעות בשבוע כמו בישראל. מגיע, עובר תהליך, עושה את העבודה שלי, והחיים משעממים. לחיים כאלה, משעממים, אני פחות מתחבר. אני אוהב את האנגלים כי הם יותר מנומסים אבל הם לא אנשים חמים כמו במדינת ישראל".
כיום המשפחה שלו נמצאת בישראל; "ההורים שלי גימלאים", אמר. "אבי היה רופא משפחה באנגליה במשך 37 שנים, אמי הייתה מורה למוזיקה, ועכשיו הם עם הנכדות מהאחים שלי. אמא שלי מתנדבת ומלמדת נכים אמנות ואבי הרופא מלמד אנגלית. הם מתגוררים בנתניה וכעת אני מחפש דירה במרכז כדי להיות קרוב אליהם".

"בתום תקופת האולפן החלטתי לצאת למסע של 'שביל ישראל'", סיפר הבר והסביר: "הייתי סקרן להכיר אזרחים, לשאול אותם מדוע בחרו לגור פה, איך מתנהלים החיים שלהם מה קרה במקום הזה לפני אלפיים שנה. כשאני מסתובב באנגליה אני רואה מקומות יפים מבחינת מראות הטבע אבל כאן אתה פוגש היסטוריה וארכיאולוגיה שנוגעים לכל העולם ומרתקים מאוד".

וכך מצא את עצמו הבר עושה את המקטע הקשה ביותר של השביל – זה שבין ערד לאילת, ובו פגש בדואים בכפריהם, מטיילים בנתיביהם, ואת אנשי "מלאכי השביל" – ישראלים שמסייעים למטיילים בדרכם. הייתי בישראל שלושים ארבעים פעם, אבל רציתי להכיר יותר כשכבר עליתי", סיפר. ומאז הוא לומד ומכיר עוד ועוד מהארץ בכל יום.