ליאוניד פטשקה

רגע אחרי שוויתר על האזרחות הרוסית שלו – כשכל החפצים שלו כבר ארוזים בביתו – נסע הפסנתרן ליאוניד פטשקה בן ה-24 לאולם המופעים "רוסיה" שבמוסקבה. בזמנו זה היה אחד מאולמות הקונצרטים הנחשבים והחשובים בעיר. "מלבד כמה חברים יהודים קרובים אף אחד לא ידע שבתוך כמה ימים אני עולה על מטוס, נוסע לישראל ולא חוזר לשם יותר. נתתי את הקונצרט הכי טוב שלי, הודיתי לקהל ונסעתי הביתה. זה היה הקונצרט האחרון שלי שם, ועד היום הם עוד חייבים לי כסף על ההופעה הזאת כי לא יכולתי לגבות אותו אחרי שטסתי לארץ".

פטשקה נולד בבאקו בירת אזרבייג'ן וגר יותר מ-15 שנה במוסקבה, שם פיתח קריירה מפוארת כפסנתרן ג'אז מצליח. לישראל הוא עלה, יחד עם 1.3 מיליון ישראלים אחרים, בגל העלייה הגדול מברית המועצות לשעבר, ומאז הוא מטפח קריירה בינלאומית מצליחה מביתו שבאשדוד.

ליאוניד פטשקה הוא אחד מהישראלים שנבחרו לספר – דרך סיפורם האישי – גם את סיפורה של הסוכנות היהודית כולה. ממבצעי העלייה הנועזים בכל קצוות תבל, דרך הקמת מאות יישובים ברחבי הארץ, ועד פעילות חוצת אוכלוסיות ומגזרים ברחבי החברה הישראלית – הסיפור של הסוכנות היהודית מוצג בימים אלו בתערוכה ייחודית בנתב"ג, הכוללת דיוקנאות וסיפורים של אנשים שחייהם נקשרו בסוכנות היהודית לאורך 90 שנות קיומה.

כמה קשה היה לוותר על הקריירה שם כדי לעלות לישראל?

"אני יהודי וכל המשפחה שלי גם עלתה לישראל וגרה פה. אף אחד מהם לא נשאר ברוסיה או עבר לאמריקה. סבא שלי היה רב ראשי אשכנזי בבאקו – אז כולם אמרו כל הזמן שחייבים לעלות לישראל יום אחד, וזה מה שעשיתי.

"הייתי מוזיקאי מאוד מפורסם בברית המועצות. כבר מילדות הסתובבתי בכל העולם: הופעתי בפריז, בארה"ב ובכל אירופה. השתתפתי בתחרויות בינלאומיות וזכיתי בפרסים. העולם היה פתוח בפניי. אם הייתי מחליט להגר למקום אחר, כל מדינה הייתה מקבלת אותי. אבל אני יהודי, ומקומם של היהודים בישראל".

"ניגנתי בקפולסקי – ובכיתי"

את הקונצרט הראשון שלו בישראל עשה פטשקה במיקום פחות זוהר מאולמות המופעים היוקרתיים אליהם הורגל בבירות אירופה. "אחרי שנתיים בתל-אביב, בדירה שכורה ומלוכלכת על גבול חולון, ראיתי מחוץ לחלון סניף של קפולסקי", הוא מספר. "חציתי את הכביש וביקשתי עבודה. בעל המקום אמר שהוא ייקח אותי לנגן, אבל בתנאי שאני לא אנגן דברים כבדים אלא משהו קל שאנשים יוכלו לשמוע ברקע בזמן שהם אוכלים פשטידה. זה היה הקונצרט הראשון שלי בישראל, ואחריו בכיתי המון".

אבל המזל השתנה.

"שנה אחרי שעליתי לארץ זכיתי בפרס בפסטיבל הג'אז באילת, כמה שנים אחר כך כבר הופעתי בבית הלבן, נכנסתי לדירוגים יוקרתיים וקיבלתי פרסים בינלאומיים. מבחינתי הקשיים בדרך היו רק נקודה קטנה בחיים ארוכים וטובים. לא שקעתי, לא התרסקתי. נתתי לעצמי את הזמן להתאקלם – והשתמשתי במה שאני יודע לעשות הכי טוב כדי להתקבל לחברה הישראלית. אני מופיע בכל הארץ כל שבוע, מי שמגיע לקונצרטים שלי היום לא חושב האם אני עולה או צבר – חשוב לו איך אני מנגן ועם איזו הרגשה הוא יוצא בסוף ההופעה".