כמה קשה היה לוותר על הקריירה שם כדי לעלות לישראל?
"אני יהודי וכל המשפחה שלי גם עלתה לישראל וגרה פה. אף אחד מהם לא נשאר ברוסיה או עבר לאמריקה. סבא שלי היה רב ראשי אשכנזי בבאקו – אז כולם אמרו כל הזמן שחייבים לעלות לישראל יום אחד, וזה מה שעשיתי.
"הייתי מוזיקאי מאוד מפורסם בברית המועצות. כבר מילדות הסתובבתי בכל העולם: הופעתי בפריז, בארה"ב ובכל אירופה. השתתפתי בתחרויות בינלאומיות וזכיתי בפרסים. העולם היה פתוח בפניי. אם הייתי מחליט להגר למקום אחר, כל מדינה הייתה מקבלת אותי. אבל אני יהודי, ומקומם של היהודים בישראל".
"ניגנתי בקפולסקי – ובכיתי"
את הקונצרט הראשון שלו בישראל עשה פטשקה במיקום פחות זוהר מאולמות המופעים היוקרתיים אליהם הורגל בבירות אירופה. "אחרי שנתיים בתל-אביב, בדירה שכורה ומלוכלכת על גבול חולון, ראיתי מחוץ לחלון סניף של קפולסקי", הוא מספר. "חציתי את הכביש וביקשתי עבודה. בעל המקום אמר שהוא ייקח אותי לנגן, אבל בתנאי שאני לא אנגן דברים כבדים אלא משהו קל שאנשים יוכלו לשמוע ברקע בזמן שהם אוכלים פשטידה. זה היה הקונצרט הראשון שלי בישראל, ואחריו בכיתי המון".
אבל המזל השתנה.
"שנה אחרי שעליתי לארץ זכיתי בפרס בפסטיבל הג'אז באילת, כמה שנים אחר כך כבר הופעתי בבית הלבן, נכנסתי לדירוגים יוקרתיים וקיבלתי פרסים בינלאומיים. מבחינתי הקשיים בדרך היו רק נקודה קטנה בחיים ארוכים וטובים. לא שקעתי, לא התרסקתי. נתתי לעצמי את הזמן להתאקלם – והשתמשתי במה שאני יודע לעשות הכי טוב כדי להתקבל לחברה הישראלית. אני מופיע בכל הארץ כל שבוע, מי שמגיע לקונצרטים שלי היום לא חושב האם אני עולה או צבר – חשוב לו איך אני מנגן ועם איזו הרגשה הוא יוצא בסוף ההופעה".
